ראש הרבנים היה רבי דוד בן זמרא, אשר פעל הרבה ותקן תקנות רבות לתועלת העדה הגדולה בקהיר. בשנת רפ"ז נפלו דברי ריבות בין שתי העדות: מסתערבים ומערבים, בהיות שהיו משתמשים בני העדות האלה בבית הכנסת אחד, אשר למסתערבים, והיו מתפללים כאחת. אמנם ההקדשים היו נפרדים, כל אחד לעצמם, וכן המשרתים היו פרטיים לכל קהל וקהל. ובהיות שהמערביים היו הרבים, רצו לצאת מגבולם, ולהקדים עצמם לפני הקהל הקדוש מסתערב, ישמרהו צורו ויחייהו, לעלות לקרוא בספר התורה תחילה, בשמחות וגיל וחופת חתנים ומילות וזולתם, ויקריבו את משפטם לפני הבית דין של רבי דוד בן זמרא, וכדי להשבית המריבה, גזר עליהם שיבחרו כל קהל וקהל, חמישה ברורים לפשר ביניהם ... ואחרי שנתוועדו ביום השישי בארבע ועשרים יום לחודש סיון, גזרו אומר שבכל עת יהיו המסתערבים מקדימים, לכל דבר אשר בקדושה.