כתב עוד הרב מהרי"א אלגאזי ... וזה לשונו: 'ישראל ששים עליה, שכל שאר מצוות אינם מוכרחות כל שעה, כגון תפילין מזוזה וציצית, אינם כשהוא בשדה וערום בבית המרחץ. אבל זו מעידה עליהם לעולם, כפי שאמרו במסכת מנחות, בדוד המלך, עליו השלום, שראה עצמו ערום בבית המרחץ ונצטער, ואמר: אוי לי שאני ערום מכל מצווה, כיון שנסתכל במילה שבבשרו, נתיישבה דעתו. עד כאן.
וסיים הרב זיכרונו לברכה, שהכוונה בזה, שרבן שמעון בן גמליאל, קשה לו בתחילה: איך קבלו ישראל עליהם מצווה זו בשמחה? ויש בה חילול שבת החמורה, שהיא מתנה טובה לישראל ...
וכמתרץ לזה מביא טעם, כעיקר, שפירש דוד המלך, עליו השלום, שראויה לקבלה בשמחה, משום שהיא תדירה ומעידה עליהם לעולם, מה שאין כן שאר מצוות. ואם כן נמצאת השבת 'מקודש', ומילה 'תדיר'. והתקשו בפרק כל התדיר: 'תדיר ומקודש איזה מהם עדיף', ולא הוכרעה. וכתב רבינו עובדיה מברטנורא, זיכרונו לברכה, שתדיר עדיף ממקודש. ועיין טעמו בתוספות יום טוב, זיכרונו לברכה. ולפיכך אף כי שבת 'מקודש', מכל מקום מילה שהיא 'תדירה', ומעידה עליהם בכל רגע ובכל עונה, עדיפה מ'מקודש'. ...
ועל פי זה יבוא על נכון, לעניות דעתי, כוונת הפסוק: 'אשרי אנוש יעשה זאת' - שהיא המילה. 'ובן אדם יחזיק בה' - אפילו אם חלה בשבת, ולא ירפנה, מטעם בעיית התלמוד: 'תדיר ומקודש איזה עדיף', ולא הוכרעה, ויתפוס לחומרה. אלא אפילו הוא 'שומר שבת' עם כל זה 'מחללו', על ידי המילה.