הקרה ה' לפני נזיר אחד, שעלה לארץ ישראל לנהוג נזירותו, ולא יכול להתאפק בנזירותו, והיה מתענה והולך, בסיגוף וצער גופו מאשר חטא על נפשו. וביקש ממני להישאל על נזירותו, ושאתיר לו.
ונמצא במעמד חכם אחד יושב לימיני ואמר כי היה נראה לו, שלא היה לו התרה, כי אפילו נזיר שלושים יום בזמן הזה, הוא נזיר כל חייו עד שיבנה בית המקדש ויקריב קורבנותיו, והוא כנזיר עולם, שאינו בשאלה ... ואני שמעתי ולא אבין לשון הרב, זיכרונו לברכה, והשבתי מתוך הלכה פסוקה, במי שנדר בנזיר וניחם על נדרו, הרי זה נשאל לחכם ומתיר לו.