ואני מנהגי מיום היותי מרביץ תורה ב'קהל בית יעקב' ... הייתי נמנע לילך לדבר לשום יחיד עשיר, מהבאים מחוץ, שיבוא להיות מתפלל בקהל שלי, אלא כפי ההסכמה שהייתה בין שתי הקהילות, ועתה נתעוררו כמה אנשים, ומהם חכמים מבני קהל קדוש 'קהל גדול', אשר הולכים להקביל פני האנשים העשירים הבאים מחוץ. מיד שהם נכנסים בשערי העיר מפתים אותם ללכת לבית הכנסת הגדולה, כי לגדולתה ולראשי העם אשר בה, ראוי לכל העשירים ילכו אליה.
וכוונתם, על נדבותיהם לרבות כיס צדקותיהם וכיס חברתם, ולהמעיט כיס צדקה 'בית יעקב', אשר אינם יכולים להספיק לעניי קהלם, ולבעלי תורה שבניהם, והם יש להם קרן ממון מקובץ מן הנדבות הרבות, ונותנים אותו לריווח, אשר לא כדת, שאין משתכרים בממון עניים, כדי שיהיה מוכן לעת הצורך, ועל זה אני קובל על ההולכים להקביל ולהדר פני העשירים, שילכו לקהלם, כי עושים הם שלא כדין, והם חוטאים, ולא להם כי הם גוזלים מדלים של 'בית יעקב' לדלים של קהלם.
ושלמה אמר: 'אל תגזול דל כי דל הוא' - שנוכל לדורשו בדרוש הזה: 'אל תגזול דל' אף על פי שדל הוא הגוזל את חברו דל, כל שכן אחרים, גבאים וכיוצא בהם, להשתדל להרבות לעניים מיוחדים ולמעט אחרים, אשר אפשר הם מוצרכים יותר, וכל שכן, אם אינם מחלקים הכל לעניים, אלא שהם מסגלים מעות לריווח, אפילו שיהיה קצתם לדבר מצווה, לפרוכת ולמעות וליפות בניין בית כנסת כי הם נכללים על מה שאמר הנביא: 'וישכח ישראל עושהו, ויבן היכלות'.