שלומי אמוני אחינו בני ישראל, הנדיבים והשועים בארצות פזוריהם, המעלים את ירושלים על ראש שמחתם, ונפשם כמהה לשמוע ממרחק, משלום אליהם שמה, ומפי כל עובר ושב, הלובש מלבוש ארצות המזרח, ידרשו, ישאלו, יחקרו, ויתחקו על צפוניה, על כל ענייניה, כי אהבת עם ה' אלה, לנחלת אבותיהם נטועה מימות עולם. וכמה פעמים ביום נזכירה ברגשי נפש בכל תפילה ותפילה, כי אהבה זו אהבה טבעית לבני ישראל, יסודתה בהררי קודש, מורשה לנו ממקור חוצבנו מאבותינו הקדושים, אשר חבבו מאוד את הארץ, וחביבה הארץ שהשתבח בה הקדוש ברוך הוא, והבטיחם עליה כמה פעמים בתורה, לתתה להם ולבניהם אחריהם לאחוזת עולם. ...
ובכל דור ודור התעוררו ויתעוררו רבים מזרע קודש, חכמים ויראים, גבירים ושועים, אבירי ישורון, וישליכו את נפשם מנגד, עזבו בתיהם, קנייניהם, ומחמדיהם, וכל אשר להם, למען השתטח על חורבות קברות אבותינו הקדושים, לחבק ולנשק אבניה.