'המבזה את חברו חייב לשלם' - לא אמרו אלא בדיעבד, אבל לכתחילה אין רשות לשום בר ישראל לבזות את חברו, אפילו שייתן לו כל ממון שבעולם, שו"ת הרא"ם הנקרא 'מים עמוקים'. ועיין גם כן בספר 'חזה התנופה', וזו לשונו: 'לווה שקבל על עצמו ליאסר בבית האסורים, אסור למלווה למוסרו ביד גויים להיאסר' - כי אף שיכול האדם להתנות למחול צער גופו, היינו דווקא להיפטר החובל או המזיק מהתשלומים אם הזיקו, אבל אין שום תנאי מועיל לגוף, שיהיה מותר לכתחילה לשום יהודי לסגף גוף חברו או לעשות לו שום צער בגופו. עד כאן.