'למען תלך בדרך טובים, ואורחות צדיקים תשמור' - מעצם טיבו, לחוק יש אופי אוניברסאלי אשר לא תמיד מתאים בכל המקרים, כפי שהבינו היטב אפלטון ואריסטו, ויישומו המכני יכול אף להזיק.
הרבנים מצידם, תפסו להפליא את הסכנה הזו והעמידו מול 'שורת דין' - החוק בכל הקפדנות שלו, את 'לפנים משורת דין', שעדיין נמצא בתוך החוק. לא רוח המתנגדת לכתוב, דבר שאין לו כל משמעות ביהדות, אלא מה שנשאר תמיד נאמן לחוק, ומבטא באותה עת, את הצדק הגדול יותר, ואת החסד הגדול יותר, כמו שממחישה הגמרא בבבא מציעה פג ע"א:
'רבה בר בר חנה שברו לו הסבלים חבית יין. לקח את גלימתם. באו ואמרו לרב. אמר לו: תן להם את גלימותיהם. אמר לו: וכי כך הדין? אמר לו: כן, שנאמר: 'למען תלך בדרך טובים'. נתן להם גלימותיהם. אמרו לו: עניים אנחנו וטרחנו כל היום, ואנו רעבים ואין לנו דבר. אמר לו: לך, תן להם שכרם. אמר לו: וכי הדין כך? אמר לו: כן, שנאמר: 'ואורחות צדיקים תשמור'.