'תפלה' - בדגש הלמ"ד הוא לשון תפִילה ובקשה, ובהיות הלמ"ד רפה הוא לשון תִפלה ובזיון, וכמו 'ולא נתן תפלה לא-לוהים'. ובא לרמוז שצריך להיות התפילה ברגש ובכוונת הלב, כי משכן הלב שבגוף האדם היא משכן הנשמה, ועל זה אמרו רבותינו זיכרונם לברכה: 'תפילה בלא כוונה כגוף בלא נשמה'. וזהו הרמז תפלה בדגש הלמ"ד - שצריך להיות התפילה נדגשת ונרגשת בתוך הלמ"ד - הוא הלב, שהלמ"ד ראש תיבת 'לב', וכן הלמ"ד באמצע האותיות של אלף בית, כמו הלב שהוא באמצע גופו של אדם, ואז תהיה תפילתו, תפִילה ובקשה כהוגן. אבל אם היא בלתי כוונה בלב, שהלמ"ד רפה, אזי תהיה תִפלה ובזיון.