בהיותנו בחצר סוסא וכפר נאבל, ראה ראיתי לגבאי הצדקה, כשיבוא אורח תלמיד חכם או עני לשאול נדבה, קובץ על יד, מאת כל איש אשר ידבנו לבו, אחד המרבה ואחד הממעיט, עושים נדבה בבית הכנסת, והאורח אינו יודע כמה וכמה עלתה הנדבה, ואז עומד הגבאי ומתפשר עם האורח, והיה הנשאר, הרי זה יותן לקופה של עניי העיר. והוכחתים בשבט פי, שלי ודאי לא טוב עושים, שכיוון שבשעת הנדבה על דעתו של אותו אורח נתנו, אם כן כבר זכה בו האורח, ולא אלים כוח הגבאי להפקיע זכותו של אורח, להוציא מזה וליתן לזה. והוריתי להם שיתפשרו קודם עם האורח, שעתה על דעת נפשו עושה, הן חסר הן יתר.