לשון קודשנו אם הלשונות והתורות והחכמות, כוללת גם במבנה שורשיה חכמות המוסר, הטבע והמקראים. על הראשון - כבר הוכיחו חכמינו זיכרונם לברכה בקבלתם המושכלת: על כל קוץ וקץ של אותיות לשון התורה, תלויים תלי תילים של הלכות, וזה סוד הכשר דקדוק אותיות בספר תורה; על השני - כבר אמרו חכמינו זיכרונם לברכה גם כן, שהקדוש ברוך הוא ברא העולם באותיות א"ב של לשון הקודש, ושאדם הראשון קרא לכל חי ונמצא, הראוי לו לפי מעשיו. כביכול, גם לקדוש ברוך הוא קרא שם: ה' שמו. ועל השלישי - הלא אגדותיהם ומדרשיהם, זיכרונם לברכה, מלאים מדרישות אותיות שעשו כל דרשניהם בימיהם, כרבי מאיר ורבי יהושע בן קרחה וחבריהם, ורבי עקיבא בעל 'מדרש אותיות' ... ועל כן לחינם יתפארו חכמי דורנו לאמור: כי הם המציאו המחקר לדלות המקראים הישנים, בחכמת חקירת הלשונות; וכי מה שלא יכלו ללמוד מספרי המקראים, למדו ממחקר הלשונות, אשר התחילו בו כמאה שנה לפנים, וממנה למדו חדשות גדולות ונכבדות בחיי ודתי ומנהגי העמים.