מעשה שהיה כך היה: בארג'יל, יגן עליה ה', בשנת 'שלחני כי עלה השח"ר'. ... עשיתי הפסקה של שישה ימים ושישה לילות רצופים. ובליל שבת קודש שלאחר הפסקה סמוך ונראה, ויהי בחצי הלילה מעלה מטה, ואשא עיני ואראה בחלומי, והנה איש עומד לנגדי לבוש כולו בבגדים לבנים, לבן הוא טהור הוא. ויאמר: משה משה, ואומר: הנני מוכן ומזומן לעשות כרצונך לרצון א-להינו שבשמים. ויאמר: השבעה לי כיום שבועה ברורה, ללכת לארץ ישראל, תיבנה ותיכונן, ובתנאי שתדור במקום שקבור רבי שמעון בר יוחאי, עליו השלום. ואשבע לו. ויען ויאמר לי: בני, בני שבועה זו לא תועיל ולא תציל כי אם שתשבע למחר בהקיץ בנקיטת חפץ, בספר תורה בתוך קהל ועדה, ותשבע גם כן בתוך העדה, כולם קדושים, שלא תדור כי אם במקום הנזכר לעיל, אם יגזור ה' בחיים. ואומר לו: כן אעשה כדבריך, אמנם הגידה נא לי קושט דברי אמת, מה שמך? ויאמר לי: זה שמי אשר יקראו יצחק לוריא, שאהבתי תקועה בלבך. ואשמח שמחה גדולה כשמחת בית השואבה כראות פני איש א-להים קדוש הוא, האי גברא רבא, ובבשורת ארץ חמדה טובה ורחבה. ובקשתיו ולא מצאתיו. ואיקץ והנה חלום. ראיתי חלום טוב. ויהי בבוקר, הבוקר אור, אחר שהוצאתי ספר תורה מן ההיכל, ועשיתי לו רימונים שמצווה זו היא שלי, בשנה זו הנזכרת לעיל, כשעלה ספר תורה לתיבה, עליתי עמו, ואחזתי ספר תורה בידי, וספרתי המעשה לקהילת קודש, בחברת החכם השלם, בר אוריין ובר אבהן, ממשפחת רם אלי, מלך כבוד, מורי הגדול הרב יוסף קרשקש, ישמרהו הרחמן ויושיעהו, הנקרא חברת צ'אר בן נהוראי, שהיום הזה נקרא חברת צ'אר שראב, ונשבעתי בנקיטת חפץ בספר תורה, ללכת לארץ ישראל, תיבנה ותיכונן במהרה בימינו, ולדור בצפת, תיבנה ותיכונן במהרה בימינו, ששם קבור רבי שמעון בר יוחאי, עליו השלום, זכותו יעמוד לנו ולכל ישראל בכל מקום שהם בכל עת ובכל רגע.