'דבר אל בני ישראל, ויקחו לי תרומה' - פירש רש"י: 'לי - לשמי'. ובביאור דבריו יש לרמוז, שנתכוון לשם הוי"ה הקדוש, שהרי ידוע מדברי מרן 'אביר יעקב' זכותו יגן עלינו, כי במתן צדקה מתגדלת השכינה הקדושה, ונוסף בה אור עליון, והדינים נמתקים ונהפכים לרחמים. והשכינה אשר קרויה היתה 'צדק' - היינו בחינת דין, נשלמת ונקראת 'צדקה'. ולפיכך מעשה הצדקה רומז לשמו של הקדוש ברוך הוא על דרך זו: שהנה הפרוטה הניתנת לעני רומזת היא לאות יו"ד, וידו של הנותן האוחזת במטבע רומזת לאות ה"א, וזרועו הפשוטה של העני רומזת לאות וא"ו, וכף ידו המקבלת רומזת היא לאות ה"א, וזהו שאמר ישעיה הנביא: 'והיה מעשה הצדקה שלום'. והוא מאמר הכתוב: 'ויקחו לי תרומה - שהתרומה תהיה בכדי למלא שמו יתברך כסדרו. ולפי דרכנו, למדנו שצריכים להקפיד בנתינת הצדקה, שתהא התרומה ניתנת כסדר שם הוי"ה ברוך הוא, ולפיכך יש להקדים את נתינת הצדקה, בטרם יפשוט העני את ידו, שהרי כך תהיה האות יו"ד בראשונה ואות ה"ה באחרונה.
ובזה תובן גם בקשת המן הרשע, שביקש להפוך סדר השם הקדוש, שניצחונו של מרדכי, עליו השלום, יהיה רק בבחינת 'וכל זה איננו שוה לי' שסופי התיבות: 'זה איננו שוה לי' - היינו שם הוי"ה הקדוש שלא כסדרו, ואילו אסתר המלכה, עליה השלום, התאמצה באמירתה: 'יבוא המלך והמן היום', שראשי התיבות הינם שם הוי"ה הקדוש כסדרו, ובזה הביאה לכך שראה המן הרשע: כי כלתה אליו הרעה' - היינו סופי תיבות שם הוי"ה הקדוש כסדרו גם כן. ולכך הורונו חכמינו זיכרונם לברכה, שאין מדקדקים במצוות פורים, אלא כל מי שפושט את ידו לטול נותנים לו, שאפילו אם יד העני פשוטה מכבר, אפילו כך, אין מעכב הסדר, והווי מידת הרחמים, גם לא כסדר.