החייאת רוח שפלים, הרננת לבבות שבורים, הקמת מליאה לכל מטה ונופל, הוא מיסודי היסודות שבתורת החסידות ובטבע נשמתה. ולא כחסד וחנינה הדברים נעשים, אלא כפריעת חוב ראשון וקדוש. החזרת פיקדון שבידך. והוא מקור הקדושה והגאולה והתיקון. ... והנה בא רבי עקיבא ולימד: 'חייך קודמים לחיי חברך'. מה לא עשה העולם מקדושת קדימה זו, איזו זרוע לא ניצלה אותה, כמה חללים הפילה ההתכסות בצעיף קדוש זה, מיותר ואי אפשר לתנות: שרים ושרות לעצמו והיכלי שן, קודמים לצריף זולתו, לריפויו בסכנתו. ובא התניא ונטע מסמרים בדבר: 'ולא אמרה תורה חייך קודמים, אלא בקיתון של מים, דבר השווה לשניהם להשיב נפשם בצמא. אבל לחם לפי הטף, ועצים, וכסות בקרה, וכיוצא בו, כל אלו קודמים לכל מלבושי כבוד, זבח משפחה, בשר ודגים'.