הרמ"א הוסיף על דברי ה'שולחן ערוך' וכתב: 'ומנהג לקנות חיטים לחלקן לעניים לצורך פסח'. וצריך עיון הרי לכאורה דין זה הוא מדיני צדקה, שיש חיוב לתת לעני די מחסורו אשר יחסר לו, כמבואר ב'שולחן ערוך', וגם צרכי פסח הם בכלל 'די מחסורו אשר יחסר לו', ואם כן מקומו בטור ושולחן ערוך יורה דעה בהלכות צדקה, ולא באורח חיים בהלכות הפסח, ואם כן למה הביא זאת הרמ"א דווקא כאן.
יש לומר שלפי המבואר לעיל, הביאור בדברי הרמ"א כך הוא, שהרי מה שכתב: 'ומנהג לקנות חיטים' הוסיף זאת על דברי המחבר ש'שואלים ודורשים בהלכות הפסח, שלושים יום קודם הפסח', ולפי מה שנתבאר שהוא דין מיוחד ועצמי עם הלכות מיוחדות שיש לקיים בתוך שלושים יום אלו, על זה הוסיף הרמ"א שיש עוד דין מדיני הפסח, שמקיימים אותו בשלושים יום אלו, והא הדין של 'קמחא דפסחא' שהוא מדיני הפסח ולא מדיני צדקה. ודין זה מקיימים בזמן זה של שלושים יום קודם החג. ויעויין בספר משנת היעב"ץ, שביאר דין זה של מעות חיטים שהוא בכלל קיום מצוות שמחת החג, שלא מקיים מצוות שמחה בחג, אם הוא לא מאכיל גם לעניים, כמבואר ברמב"ם, שאם הוא אוכל ושותה ואינו מאכיל ומשקה לעניים, אין זו שמחת מצווה אלא שמחת כריסו. ומשום כך דין זה הוא כעין מס לקיים מצוות החג, נמצא שזה דין מדיני החג ולא מדיני צדקה. יעויין שם.