הרמ"א פוסק שאם שלח מנות לרעהו, והלה אינו רוצה לקבלם או מוחל לו, יצא השולח ידי חובת המצווה. וצריך עיון כיצד מחילה זו של המקבל, יכולה להועיל לנותן, כמי שקיים מצוות משלוח מנות?! הלא עד כה מצאנו מחילה, כשאדם חייב לחברו דבר מה, והלה מוחל על החוב. במחילה זו מונח ויתור על החוב שהלה היה חייב לו. אולם במקרה זה שאדם שולח לרעהו משלוח מנות, ברור שאין הוא חייב לו מאומה, והסיבה שהוא שולח לו את המנות היא תקנת חכמים. ומשכך אין למקבל על מה למחול ולוותר. כיצד אם כן מקיים השולח את המצוות משלוח מנות באופן זה? - יתכן שהרמ"א סובר כדעת ה'מנות לוי' שכתב שעיקר הטעם של מצוות משלוח מנות הוא, כדי להרבות אהבה ואחוה. מטרה זו מושגת גם כאשר מי שנשלחו לו משלוח המנות, מוחל ואינו מקבל את המנות בפועל, שהרי נוכח ברצונו של חברו להיטיב עמו.