בהשקפתו המדינית של רבי יצחק אברבנאל, ישנה אבחנה בין שלטון-יחיד ובין מלוכה. בעלי שלטון-יחיד, כמו משה וכמו השופטים, שלטו בשיטת השלטון הרצויה. אך מלכים, עם כוחם הבלתי-מוגבל, אחזו בשיטת שלטון, שאיננה רצויה. את האבחנה הזו בין מלוכה ושלטון-יחיד, שאב אברבנאל מהמלומד אלפונסו טוסטאדו, אשר אמר כי כאשר בני ישראל ביקשו מלך הם לא פשעו בעצם התביעה לשלטון; ישנן צורות שלטונות טובות, אך למושג 'מלך' יש משמעות רחבה יותר ...
כתבי הקודש מכנים בתואר מלך, רק את מי שמקבל זכויות-יתר מלכותיות, בין אם הוא טוב ובין אם הוא רע. במובן זה מלוכה חזקה משלטון-יחיד, מפני שיש הרבה בעלי שלטון-יחיד, שלא קיבלו זכויות יתר. משה, אם כן, אשר היה בעל שלטון-יחיד על בני ישראל, לא היה המלך שלהם למעשה, מפני שהוא לא קיבל זכויות-יתר בשל מעמדו; אך במקרה של המלכים, לא היה הדבר כך, מפני שהם אכן קיבלו זכויות-יתר ... כאשר בני ישראל מבקשים מלך, אין הם רק דורשים מנהיג שיעמוד בראשם, שהרי כבר היה להם כזה בימים ההם, אך הם רוצים שיעמוד בראשם מלך, תחת אותם תנאים כפי שהיו לבני האומות אשר סביבם.