מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל'
מלמד ענווה הטהורה שלא לבטל או לשנות דבר שהורו רבותינו
מעת שבטלה הסנהדרין, ובטלו השליחים ששיגרו והעדים שהעידו על ראיית הלבנה בפני הסנהדרין, התקינו רבי הלל והחכמים שבזמנו, את הלוח הנפלא שברשותנו, ואת הכללים המושלמים הקבועים בו, ואשר על פיהם אנו נוהגים. ואף על פי שכך הוא הדבר, ואנו יודעים בדיוק את הימים שהחגים חלים בהם, עם כל זאת לא העזו האנשים ההם, ולא נטלו לעצמם את הסמכות לבטל או לשנות את הדבר שרבותינו הקדמונים הורו לנו בעבר.
בדין ובצדק שמרו הם על היום הנוסף במועדים אם היו גרים מחוץ לארץ הקודש, כפי שאמרתי. ועקב כך היו הן הקדמונים והן אנחנו עתה נוהגים על פי אותו סדר וסגנון, הנובעים מענווה טהורה ומדבקות, כדי שלא לעבור על מצוות התורה. ובגלל יחס זה החמירו על עצמן כל בנות ישראל אחרי שבטלה הסנהדרין, וקבעו למנות שבעה ימי טהרה מחמת הספק, שלא להיכשל בטעות בטומאה, אף על פי שלהלכה, ידועים דמים שאינם צריכים לזמן ממושך כזה.
חכם עמנואל אבוהב, 'במאבק על ערכה של תורה: ה'נומולוגיה' לרבי עמנואל אבוהב', עמ' 276, תרגם משה אורפלי, ירושלים תשנ"ז (1997) מתוך 'החכם היומי'