כל החכמים שאחר הרמב"ם, פשטנים ומקובלים, מודים בפה מלא שאין כמוהו מורה. וכמה חיבורים עשה עד אין קץ, מכולם לא יוכל שום אדם להקשות עליהם ולבטלם, חס ושלום. הלא תראה שכמה נתלבטו חכמינו זיכרונם לברכה, בעניין קץ הגאולה, שכל אחד נתן קץ לפי מה שחוותה עין שכלו. אבל רבינו הרמב"ם, זיכרונו לברכה, לא רצה לתת קץ, אלא אמר: 'וכל אלו הדברים וכיוצא בהן' - כלומר שבעניין המשיח, 'לא ידע אדם איך יהיו עד שהיו. הדברים סתומים הם אצל הנביאים, גם החכמים אין להם קבלה בדברים אלו, אלא לפני הכרע הפסוקים'. ולסוף אמר: 'אמרו חכמים: תיפח רוחם של מחשבי קצין, אלא יחכה ויאמין בכלל הדבר'. עד כאן לשונו. וזה מרוב חוכמתו וזהירותו בדבריו. מי ייתן ונזכה, ויזכו כל ישראל, ללכת בדרכיו ולקיים כל דבריו הלכה למעשה. וכדאי היא זכותו שתגן עלינו ועל כל ישראל ותמהר קץ גאולתנו במהרה בימינו אמן כן יהי רצון.