אם צריך להיכנס לבית הכנסת לאיזה צורך, יקרא איזה פסוקים או איזה משנה או איזה מזמור או ישהה מעט ואחר כך יצא, שהישיבה בה מצווה, שנאמר: 'אשרי יושבי ביתך'. וכן כשהאדם בתפילה, שהיא עבודה שבלב, שנאמר: 'ועבדתם את ה' א-לוהיכם' 'בכל לבבכם'. צריך להשתדל מאד לכוון בפירוש המילות על כל היוצא מפיו, תפילות וברכות ולימודים, ומצווה גוררת מצווה, שיתעורר מתוך הדברים לעבוד את בוראו עבודה שלימה, עבודה תמה, ביראה ואהבה ושמחה רבה, וחיתוך מילות בשפתיים עריבות.
ומתוך כך לא יבוא להיות עובד א-לוהים דרך עראי, כדרך הרבה בורים, שבהיותם מברכים או מתפללים או לומדים נותנים קול עז, לגעור בשום אדם או לרמוז שום דבר שרוצים ואומרים 'הו, הו' או 'אי, אי', ומשחקים. ואם יציירו בדעתם שהם מדברים לפני מלך בשר ודם בעשיית אלו הגערות והרמיזות תכסמו בושה וכלימה, וכדי בזיון וקצף.
ועל זה וכזה אנו אומרים בכל יום בברכת קריאת שמע: 'אשרי איש שישמע למצוותיך ותורתך ודברך ישים על לבו'. ויש רבים שסוברים שהם מברכים ומתפללים, אבל תפילתם וברכתם פסולים, שמדלגים כמה תיבות ואותיות. ושתיים רעות עושים, שנהנים בלא ברכה ותפילתם אינה תפילה. וזה פרי המהירות, ואין זה מברך אלא מנאץ. אשרי איש ירא את ה' יקבל עליו בכל תוקף וישתדל ברוב עוז ותעצומות לברך כל ברכותיו בקול רם, אות באות, תיבה בתיבה, ברצון, בחדוות הלב. וזה כל האדם שישתדל בכל תוקף לקיים כל דבר טוב. ובזה נזכה לביאת משיחנו ובנין בית תפארתנו אמן.