ימי קדם אזכרה שעשועיו, הייתי תמיד מדי יום ביומו, רגיל לבוא אליו לבית הכנסת הגדול, שברובע החדש הנקרא על שמו. ורגיל היה מנהגו שלא ילך יחידי, רק עם השני. ואני עד ראיה למה שהייתי רואה בו, תמיד כשנכנס לאיזה מקום, קודם כל שם ידו על המזוזה ומנשק אותה, ואומר: 'שדי ישמרני ויחייני אמן'.
פעם הלכנו ביחד כדי לעשות שלום בין איש לאשתו. היה לנו שלום קשה מאוד מאוד, כי ארבע שנים הם בסכסוך איום. אבל לבסוף תודה לא-ל הצלחנו לתווך שלומים כנהר. בצאתנו מן הבית שם ידו על המזוזה כדרכו בקודש והלכנו לדרכינו. למחרת בבוקר, הופעתי עוד אצל הרב בבוקר השכם ,כרגיל כל בוקר, כשנכנסתי תכף לבית הכנסת, אמר לי הרב: לך דחוף דחוף, בו ביום, אל תגיד מחר, כי כבר מאוחר. בדוק המזוזה של אותו בית שתווכנו השלום אתמול בערב. הלכתי תיכף ומיד בדקתי המזוזה, ואני רואה הדל"ת של 'אחד' שבור לרסיסים דקים, אז תכף הבאתי המזוזה לרב, ובדק אותה, וכשראה את הדל"ת שבורה אמר: ראית מה שקרה'? הנה הדל"ת כנגד ארבעה שנים, שהיה הסבוך שרוי בתוכם. הנה דל"ת בגימטרייה ארבע מכאן, מכאן ולהבא לחשבון טוב. אשריו ואשרי חלקו יהיה זכרו ברוך.