שבט יהודי תימן, עטור כזוהר קדומים, ובאגדות רבות מצויות ונעלמות, וסופרו על ראשית התיישבותו בחצי אי ערב הדרומי. שבט מופלא זה זכה להיעתק כמעט כליל מהפזורה, ושב בהמוניו למולדתו ההיסטורית. לאחר שנותק ממנה למעלה מאלפים שנים. במשך שנים אלה, ימיהן ולילותיהן, נכסף בכמיהה ובציפייה לשוב לארצו, לחונן עפרה ולהשתרש בה לנצח. בלי הרבה עמל ויגיעה בתוככי תימן מטעם מוסדות הישוב בארץ, בלי ריבוי הטפות, שכנועים והבטחות על עתידה בארץ, החליטה עדה זו להיחלץ לעלייה ארצה בדרכים עקלקלות בין שודדי כברים ומלסטמי דרכים, שמה לארץ חזונה ומרכז ערגתה. עלייה מופלאה זו הזכירה את יציאת מצרים בימינו, ובאמצעיה הדלים, סבלותיה ונחשולי מצוקותיה, זכתה לראות בהתגשמות התקווה הנושנה ...
במלאת 90 שנה לעליית תרמ"ב, מן הראוי להקצות מקום נכבד להעלאת דמותה של עדה מבורכת זו, ולציון מעלותיה המיוחדות בהיסטוריה החדישה של עמינו, שאף על פי שקיימת אדישות והזנחה בקידומה החברתי והכלכלי, נוהגת בדרכי צניעות ואינה מתריעה כנגד זה. תכונה אחת חשובה מציינת את אופייה היהודי, היא נהנית מישיבת קבע בארץ ישראל, עם כל הקשיים הכרוכים בכך ועד היום, לא נמצא אף עולה אחד שיעדיף את השיבה לארצות הפזורים כמו שעשו זאת עשרות חוטאים אחרים. במלאת 90 שנה לעלייה החלוצית של עדה זו, מן הראוי לסקור, כדי ליצור בליבו של הדור הצעיר תחושת הזדהות עם פועלם הטוב של הראשונים, אשר בזכותם זכינו לחוש עצמאותנו כבימי קדם.