מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא'
מלמד שלא די שהבטיח יוסף שיכלכל את אחיו, אלא שפייסם בדברים
מעלה יתירה במצוות הצדקה, שהמפייס את העני מתברך באחד עשר ברכות, כמו שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה. ובוודאי שצריך הנותן צדקה לפייס לעני גם כן כדי שיזכה גם לאותם הברכות.
וזה נראה לי רמז הכתוב בסדר ויחי: 'ועתה אל תיראו, אנכי אכלכל אתכם ואת טפכם, וינחם אותם וידבר על לבם' - שיש לדקדק, שמאחר שאמר להם שיכלכל אותם, למה צריך עוד נחמה ודברים המתיישבים על הלב? - אלא הוא הדבר אשר דברנו, והוא שהשבטים הם עניים באותה שעה מחמת הרעב, כמו שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה, שמשמת יעקב חזר הרעב. ועל זה בא אמר להם יוסף לפרנסם ולכלכלם, ואמר להם: 'אנכי אכלכל אתכם', וגם פייס אותם בדברים המתיישבים על הלב, על דרך והמפייסו כדי לזכות לאחד עשר ברכות, וזהו: 'וינחם אותם וידבר על לבם'.
חכם יהושע משה מרדכי קריספין, מים קדושים, דף מא עמ' ב (ספירה שניה). דפוס סעדי הלוי אשכנזי, שאלוניקי, תרי"ב (1852) מתוך 'החכם היומי'