'אמר רבי יודן: בוא וראה כמה חביבים תינוקות. גלתה סנהדרין ולא גלתה שכינה עמהם. גלו משמרות ולא גלתה שכינה עמהם. זה שאמר הכתוב: 'עולליה הלכו שבי לפני צר', מיד: ויצא מן בת ציון כל הדרה'. - עפעפינו ייזלו מים, לבכות איש איש מבני ישראל, בזמן הזה לחודשי השנה, שנגרשנו מבית אבינו, ועל פי הכתוב בפתח השער, אבינה מה שאמר הנביא: 'על אלה אני בוכיה, עיני עיני יורדה מים' - שמה הוא הכפל הדבר 'עיני עיני'? גם קשה, שאם על הצרה הזאת לא היה בוכה, על איזו יבכה?! ולכאורה נראה דבריו מותר, ומה בא ללמדנו? - אלא שהכוונה כי מטבע העולם, כשהצרות הבאות על האדם הם בהדרגה, זו למעלה מזו, הן יש כח באדם לבכות לצרה, הגם שהיא צרה שאין כיוצא בה, כיוון שבאה עליו בהדרגה יוכל לבכות. וזהו כוונת הכתוב באומרו: 'על אלה אני בוכיה' - לומר שצדקה עשה עמהם הקדוש ברוך הוא, שהביא עליהם ייסורים בהדרגה.