בליל הפסח מתלקח הלהב הקדוש של הצינור הגזעי של ישראל, הוא זרם הקודש הזורם בכל אחד מישראל, המשתלשל מהאבות הקדושים: אברהם, יצחק, ויעקב. בליל הפסח, כל בן משתוקק לעמוד על סוד קדושים של שיבת אמונים והדרת קודש. וזהו: 'כנגד ארבעה בנים דיברה תורה' - אפילו הרשע, אם כי נראה ששואל ברשעות ובליצנות, הרי בפנימיות לבו הוא מחכה לתשובת הדרת השיבה, ולכן שואל הוא את אביו 'מה נשתנה'. ליל הפסח הוא מיוחד להשבת בנים לאבות, ואבות לבניהם, כמו שהעיד הנביא 'והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם' היא הנקודה העיקרית של הגאולה. השבת לב האבות על הבנים ולב הבנים על האבות, זאת אומרת אם האבות שמים לב על הבנים בחינוכם האמיתי, ובהדרכתם היסודית במסירות נפש לשם שמים, אז ממילא 'ולב בנים על אבותם'. ואם אין לב אבות על בנים בחינוך התורה והמצווה, אז אין לב הבנים על אבותם, לא בתורה ולא במצוות, חס ושלום. ועל כן תחילת ההגדה היא שאלת הבן לאב: 'מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות?' - והיא השאלה החשובה מכל השאלות.