והנה עם בני ישראל, בני הדור ההוא, כל כמה הרפתקאות שעברו עליהם, צרות רבות ורעות, למי אוי למי אבוי למי פצעים, בחרו להם ללכת אל עיר בבל ולשבת שם, מקום מסוגל לשכחה, כדי להשכיח את כל הקורות אותם. וזה אומרו: 'על נהרות בבל, שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון', ולא שכחנו אותה, מפני ש'על ערבים בתוכה תלינו כנורותינו'. ותהיה 'ערבים' - לשון 'אשר שמתי ערבה ביתו', 'בארץ ערבה ושוחה'. ופירוש 'בתוכה' - סובב על ציון עיר הקודש, ורצה לומר: על חרבן עיר ציון תלינו כינורותינו, קינה היא וקוננוה על דרך השיר, וכמו שכתב הרב אברבנאל, שנבחרו השירים על הסיפורים והדיבורים, לפי שהדיבורים הפשוטים, רוב בני אדם שוכחים אותם, ואפילו שיהגו בהם יומם ולילה. אך כשהם על מערכת הניגון, לשורר ולנגן אותם, יהיו נזכרים ונעשים תמיד באמצעות ניגוניהם.