'נושא בעול עם חברו' - אוי לאותם אוהבי עצמם, שמבקשים רק תועלתם ובורחים מנזקם בלבד, ואינם חשים לתועלת עמיתם ולנזקו, שנואים הם לה' ולבריות, ובשעת דחקם וצערם, לא ימצאו חולה עליהם, ומצטער בצרתם, מידה כנגד מידה. כי מי יאהב איש כזה, הפורש מן הצבור, הממאן לסבור שום משא להקל על חברו?! להפך תורתנו הקדושה תצוונו לבוא לעזר כל אדם, אפילו שונא אותנו. ...
ואיש היודע בסכנת חברו ואינו משתדל להצילו ממנה, בהיות לאל ידו להצילו, וגם אינו טורח להזהירו עליה, ואומר ומה איכפת לי בצער אחרים, כיוון שאני בנחת די לי, חוטא חטא גדול, ועתיד ליתן את הדין כאילו גרם הוא הנזק, ולהפך המשתדל להצלת חברו, גם כי לא הצליח - תחשב לו לצדקה כאילו הצילו, כי מחשבה טובה הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה.