'פזר נתן לאביונים, צדקתו עומדת לעד, קרנו תרום בכבוד' - אמרו רבותינו זיכרונם לברכה, שתקנה האדם שינצל בצדקתו מבני אדם שאינם מהוגנים, רוצה לומר: שתהיה רצויה, כי האדם אינו יכול לידע מה הוא ההגון לתת לו פרי צדקתו. והם אמרו שייתן לבני אדם הרבה, ועל ידי זה ולא יעבור ייתן למהוגנים, או יפריש ממונו לחכם, וזה ודאי לא יכשל, כי החכם הגון הוא.
וזה אומרו אדונינו המלך דוד, יחי לעולם, שניים השמיע לנו - ויצא הראשון: 'פזר נתן לאביונים' - היינו הרבה בני אדם, ועל ידי זה 'צדקתו עומדת לעד' - מוכרח ליתן לבני אדם מהוגנים. ועוד בה: 'קרנו תרום בכבוד' - שתהיה נחשבת לו לצדקה בכבוד, רצה לומר: ייתן לחכם הלומד תורה, הנקראת 'כבוד'.