'איש אשר כברכתו ברך אותם' - שהקנאה והשנאה לא תאונה כל כך בין איש לאיש, אשר איננו בן גילו, ולא חלק ה' אליו כמתנת ידו וכברכתו, כאשר תיפול בין אדם לדומה לו באיזו טובה או שררה. כי אז יקנא אחד לאחד בחושבו שהושפעה לחברו, אותה טובה יותר ממנו. ...
יעקב ברצותו לחבר את האהל, ולא יקנאו בניו זה לזה, ויחיו באהבה ואחווה, להסיר שנאה מליבם, אמר: 'הקבצו ושמעו בני יעקב' - שקבצם כולם יחד. גם בברכתו השתדל לברך לכל אחד ברכה הראויה לו. ולכל אחד ביקש מתנה טובה משונה ונבדלת איש מאחיו, שלא יאמרו שלך גדול משלי. ... והיה זה שלום, לפי שלכל איש ואיש נתן לו ברכה מיוחדת, לבל יקנאו איש באחיו.