על היות עני בישראל, לפעמים, עז פנים נבל, ונבלה ידבר כל רוחו, יוציא לומר: תנו לי צדקה כי חובה היא עליכם. וישאל פנים זועפות וברוגז פנים. ולכן יסבב, כי רוב בני אדם יחרה אפם על חלומותיו, ועל דבריו, וימנעו עצמם מלתת לו צדקה, באומרם שאין לו צורך, ואילו נכונים דבריו לא יצא עתק מפיו, לדבר גבוהה. אין זה כי אם רוע לב, ואדם שאינו הגון. ואם אחד מיחידי סגולה יאסוף עני אל תוך ביתו, העני ההוא יעשה מעשה היצר הרע נכנס בעני, ולא זז משם עד שקנה בעל הבית אדון לעצמו.
ומידה רעה כזאת היא ברוב העניים שבימינו. עד כי 'חדלו פרזון בישראל', והולכי נתיבות יושר. ואם יתנו צדקה יתנוה בכאב לב, ודברים קשים כגידים. הזהיר לנו הכתוב את כל זה דרך מליצה, והוכיחנו לבלתי הביט אל דברי העניים, ואל מעשיהם הרעים, ולא נשגיח אם יענו אותנו קשה. ונעשה צדקה בלב טוב ובפנים מאירים למען קדוש ישראל, ולא למענכם.