ודע שעניין המצוות שבין אדם לחברו, הוא גם ברוחניות, שמצווה גדולה לעזור למי שצריך עזרה ברוחניות, וכגון שיודע מחברו, שאינו מבין טוב סוגיית הגמרא וצריך עזרתו, הוא מצווה גדולה לעזור לו. וכמבואר בחכמינו זיכרונם לברכה, שעל ידי זה זוכה גם העוזר עצמו להצלחה גדולה בלימודו.
ועוד יש בזה מה שנתבאר לעיל, שבכל פעם שיהודי לומר תורה או מקיים מצווה, הרי הוא מועיל לכל עם ישראל, שעל ידי לימודו ומצוותיו נתקנים עולמות העליונים, ויורד שפע טובה וברכה, ברוחניות ובגשמיות, לכל עם ישראל. ובפרט באופן שקשה לאדם ללמוד מאיזה סיבה, ומצד עצמו היה מפסיק מלימודו, ומכל מקום מתאמץ וממשיך הלאה, מפני שיש לו רחמנות על הסובלים. ורוצה לעזור להם על ידי לימודו עמם, וודאי שהיא מצווה בין אדם לחברו. וכן לכיוון השני, בכל מצווה שבין אדם לחברו, ודאי שהוא גם מצווה שבין אדם למקום, שהרי ציווהו הקדוש ברוך הוא בכך.