הזדמנות נאותה להתפתחות בריאה של ההלכה, הייתה יכולה להיות בוודאי התחייה הלאומית של עם ישראל והקמת המדינה, אך דא עקא, שדווקא בארצנו התחדשו אמנם כל מיני תופעות חיים, אך אותו צד, שמטבעו יכול להתפתח רק על אדמת ישראל - והוא הצד הרוחני, המקוריות היהודית ברוח, התורה במובנה הרחב, לא התפתח כלל.
ולמעשה הועתקו בארצנו המשוחררת והחופשית, הדפוסים, המתבוללים ביסודם, שהיו נחלת העם בגולה: הדוגמתיות והקיפאון המוחלט מצד הנקראים "דתיים", האדישות וההתעלמות ממנו, מצד הנקראים "חילוניים", ואצל כולם - הסכמה מתוך שתיקה שבעצם תחום התורה הוא רק ה"דת" - הצדדים הפולחניים והליטורגיים, שהיו היחידים שיכלו להתפתח בתנאי השעבוד והגלות.