'כי בושת עלומיך תשכחי, וחרפת אלמנותיך לא תזכרי עוד' - שזה הכתוב מבשר על הגאולה העתידה לבוא, בעזרת ה'. אם כן תאמר כנסת ישראל: אם כן יהיה כבית שני שהייתה כארוסה, לזה אמר: 'אל תראי כי לא תבושי' - מלראות פני, כי אז 'בושת עלומיך תשכחי' - דהיינו ההוא זמן שהיה לך דין ארוסה בבית שני, לא תזכרי עוד, שאז מפני שהייתה כאלמנה, משום כך לא חזרה חיבתו שלימה, אבל לעתיד לבוא, בעזרת ה', שתהיה כאשה עזובה ואשת נעורים, מה שלא הייתה בבית שני. ואף על פי שגירשתי אתכם, אחר כך אינם גרושים, אלא 'בשצף קצף הסתרתי פני רגע ממך' וזה מסיבה ש'אהבת עולם אהבתיך'.