כל אדם לאחר שחטא, היה ניגש להקריב קורבן לפני ה', שיכפר לו על אשר עשה. ובזמן שהיה מקריב, היו הלווים שרים ומנגנים לו, בכדי שיעלה הקורבן לרצון לפני ה'. והיה זה דבר פלא, אשר לא לכל אדם התנהלה השירה בצורה שווה, באותה המעלה והשמחה, הכל היה תלוי במידת התשובה והחרטה של בעל הקורבן. אשר ככל שהתשובה שלו הייתה שלמה יותר, כך השירה והניגון היו נעלים ומוצלחים יותר, וכן בשר הקורבן היה נאכל על אש המזבח מהר יותר, לנחת ורצון מאת ה' שקיבל את תשובתו. וככל שתשובתו הייתה פחותה יותר, כך הייתה השירה חסרה וחלשה יותר. וכן בשר הקורבן היה נאכל לאט יותר. כי השירה באה מתוך נקיות ושמחה, שככל שהאדם שמח ונקי יותר בפני הבורא יתברך, כך הוא מצליח לשיר ולנגן בצורה שלמה ובשמחה גדולה יותר. וככל שחס ושלום יש לו עוונות יותר והוא מלוכלך מבפנים, כך קשה לו יותר ואינו מצליח לשיר מתוך הלב בשמחה ובשלמות. השירה הינה המדד של כל אחד כמה הוא שלם וקרוב לה' יתברך באופן כללי ופרטי, אשר כמה שהוא מצליח לשיר מהלב יותר, מתוך רגש ושמחה, כך הוא קרוב יותר לפני ה' יתברך. וככל שקשה לו יותר ואינו מצליח להשתלב כראוי בשירה, זה מראה שהוא לא מספיק שלם ונקי לפני הקדוש ברוך הוא.