שבעה לה נפשנו צרות תכופות על שתי כתפות, וקצף תועפות, פנים זועפות, צנומות שדופות. ... רוכב ערבות, שובה רבבות, וראה: כל העם כי ניחם ה' ציון אור פניך כי רציתם.
יבוא משיח לישראל, בזרועו יקבץ שה פזורה, ואסף איש טהור עמו, וצאן מרעיתו הניחם על אדמתם. ובנה אצלו ציון מקדש ה', כוננו ידיך תאיו ואיליו ואלמיו, הלשכות והעזרות איש על דגלו קרא בשמותם.
והכוהנים הניגשים שם יזבחו זבחי צדק - כוהנים בעבודתם. ולווים בדוכנם יוצאים בשיר, וישראל עושה חיל בשומעו את רינתם. שמחים אלי גיל גילת ורנן - אלו הן הגולים כי פקד ה' את עמו, ולא בזה את תפילתם.