משה רבינו, עליו השלום, ביאר לנו בתורה, כי עתידים ישראל אחר שלוותם, שיתפזרו בכל קצות הארץ, ולהיות בשפלות ודלות כהיום הזה, ואחר כך עתיד השם יתברך לקבץ אותם. הוא מה שאמרנו לעיל מפסוק זה: 'ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' א-להיך שמה'. ואם תאמרו שמא, חס ושלום, תטבעו בין האומות, אני מוציא אתכם. הוא מה שאמר: 'אם יהיה נדחך בקצה השמים, משם יקבצך ה' א-להיך'. והוא מה שאמר הנביא על זה: 'וקבצתי אותם, אחד מעיר ושניים ממשפחה' - כלומר אפילו לא נשתייר אלא אחד מאותה עיר שהייתם בה, ואפילו שניים ממשפחה, אני מקבץ אותם. וכן ישעיה אומר: 'והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול, ובאו האובדים בארץ אשור, והנידחים בארץ מצרים, וישתחוו לה' בהר הקודש בירושלים'.
'והיה ביום ההוא' - זה יום קבוץ גליות. 'יתקע בשופר גדול' - זה השופר הוא של איל יצחק, והוא של ימין - סוד חסד. ושל שמאל - והוא הקטן, כבר נתקע בה בהר סיני, שכתוב: 'ויהי קול השופר הולך וחזק'. ומפני מה בהר סיני נתקע בשופר קטן, ובקיבוץ גליות עתיד להיתקע בשופר גדול? - מפני שבהר סיני היו מקובצים יחד, ולא היינו צריכים לשופר גדול, אבל בקיבוץ גלויות, לפי שמפוזרים הם בכל הארצות, ואינם מתקבצים על ידי אותו קול. כך מצאתי.