'כי לא מחשבותי מחשבותיכם, ולא דרכיכם דרכי' - למה הקדים בחצי הראשון 'מחשבותי' ל'מחשבותיכם', ואילו בחצי השני הקדים 'דרכיכם' ל'דרכי'? - בני אדם יש להם שתי טענות על אפשרות התשובה: א) אומרים שזה בלתי אפשרי שה' יסלח לאדם וישנה רצונו מכעס לרצון, הלא ה' אומר: 'אני ה' לא שניתי' - בלתי משתנה. ב) אומרים היאך יתקן את אשר יעוותו, על ידי חרטה בלבד. איך יתקן בגד שקרע וקלקל אותו. משיבם ה', נגד הטענה הראשונה - אין אצלי שום שינוי כלל, ואין אתם יכולים להשיג מהות מחשבותיי כלל, כפי שאין אתם משיגים מהות עצמותי. ועל הטענה השנייה, ולא דרכיכם דרכיי, כי לפי מה שסללתי דרך במצוות שנתתי לכם, יוכל לתקן את אשר עיוות על ידי חרטה, כי אתם מניחים לפי הגיונכם שאין אדם סולח לאשר השחיתו לו, על ידי חרטה בלבד, דרכיכם אינם דרכיי.
והתשובה על פי משל. כי גבהו שמים מארץ, כן גבהו דרכיי מדרכיכם. האם אפשר להשוות בין שמים לארץ על ידי גובה יחסי?! - אין להשוות כלל, כך לא יתכן להשוות בין דבר מצוי לאינו מצוי. ...
ועוד מברר דבריו במשל, המשיך על שתי טענותיהם הנזכרות לעיל. א) התורה והמצוות נתן אותם ה' אל האדם לעובדה ולשומרה, לא נתנה בעבור שיועילו לו לה' מן השומר מצווה או החוטא, כי ה' לא חסר דבר ורק להטיב עמנו רצה. ואם חטא ועבר על מצוות ה' רק לעצמו השחית, ולכן כשישוב בתשובה שלמה יקבלו ה' ברצון. ב) השפע הקדוש תמיד יורד מן השמים ללא הפסק, הכל תלוי בהכנת המקבל. שכן, מי שלא הכין עצמו לקבל השפע, דומה למי שלא חרש ולא זרע שדהו. אף על פי שיורד גשם המרווה את הארץ - לא יעזור לו הגשם היורד להרוות הארץ, ושמה לא ישוב ולא יביא אתו בחזרה מאומה. כך שפע ה' יורד רק למטה ולא מקבל כל תועלת ממעשיו של האדם, רק עשה מה שחפצתי והצליח במה ששלחתיו.