משל למלך שהיו לו עבדים וציווה אותם, שיניחו סודר על ראשיהם, בלכתם לפני השרים והיועצים והחכמים, ולא יראה מצחם - מפני שהסודר על ראשיהם וכיסוי מצחם הוא מורה על ההכנעה... כך הדבר בעבדי המלך כדי שילמדו מוסר מן החכמים ומן היועצים.
ולמלך יש לו מלחמה על מחנות אחרים, ויושבים אנשי מלחמתו וחכמיו ויועציו מול מחנות השונאים, זה כנגד זה. והמלך קרא לעבדיו וציווה אותם - כשתלכו לפני מחנה השונאים, תסירו הסודר מעל ראשיכם, ותלכו כמו אבירי לב והעזים - שהסודר שעל הראש מורה הכנעה, והיא היזק לנו כנגד השונאים - שמורה על החלישות, ואז יתגברו ויתאמץ לבם בזה ...ובחזרתכם למחנה שלנו תכף תשימו הסודר על ראשיכם ותלכו בהכנעה לפני החכמים והיועצים, וכן על זו הדרך תעשו תמיד...
כך הדבר הזה שהקב"ה ציוונו ללכת בסודר על מצחנו וראשינו והיא מסווה הבושה על פנינו בלכתנו לפני החכמים והנבונים והמוכיחים וכשיהיה זה המסווה על פנינו אנחנו מקבלים התוכחות ותמיד אנחנו מוכנעים לפניהם ולמאמרם.