קצת מבני אדם נצנצה בהם רוח טהרה ורצו ללכת לארץ ישראל, תבנה ותכונן במהרה. ויש עליהם חובות הרבה ועיכבו עליהם הבעלי חוב מלילך, לפי שעל ידי הליכתם לארץ ישראל, תיבנה ותכונן במהרה, הם מפסידים חובם, שאין להם תקוה כדי ליפרע בחובם. מהו?
תשובה: מן הדין ודאי שיכולים לעכב ... אם מפני חשש שמא יטרפוה ממנו, ושמא יאבד ממונו ...
אלא שעם כל זאת קשה בעיני הדבר למונעם מפני זה, ולבטלם ממצוות עליית ארץ ישראל, תבנה ותכונן במהרה בימנו, שהיא מצווה דאורייתא לדעת הרמב"ן וסיעתו, ולדעת החולקים - מצווה דרבנן מכל מקום יש. ואחר שכל כוונתם היא לטובה אין ראוי למונעם ממנה.
ולכן הנכון בזה הוא להשביעם שאם ירוויחו, ישלחו לבעלי חובם מה שנושים בהם. ועל ידי זה יתקיימו שניהם פריעת בעלי חובות, ועליית ארץ ישראל וזהו הישר והטוב בעיני א-להים ואדם.