'מעשה אבות סימן לבנים' - הקב"ה יתברך שמו אמר לאברהם אבינו, עליו השלום, וניסה אותו בניסיון גדול , ואמר לו: 'לך לך מארצך' - ארצך שאתה רגיל בה ומכיר את אנשיה, והמסחר שלך הוא משגשג כמו שצריך, 'וממולדתך' - איפה שנולדת, ויש לך הרבה ידידים ומכרים, 'ומבית אביך' - ממשפחתך והוריך ואחיך ואחיותיך. עליך לעזוב את הכול ותלך למקום אשר אראך. ...
ולמה ניסהו בניסיון של הגירה? - אלא כפי שאמרנו קודם 'מעשה אבות סימן לבנים': וגלוי וידוע לפני הקב"ה שעתידים ישראל כשיהיו בגלות, ויתרגלו שם בחוצה לארץ איפה שנולדו, והמסחר שלהם הולך בסדר, ויש להם מכרים וידידים נוסף על משפחותם, ואפילו מאומות העולם יש להם ידידים. איך אפשר שיעזבו את הכול בחו"ל, ויפרדו ממשפחותיהם וממכריהם וממסחרם הרב? - אפילו בסיבת ישוב ארץ ישראל וקיבוץ גלויות הכול טוב ויפה.
ואם בחוצה לארץ היה לנו כל טוב כל שכן כאן בארץ, שהשגחת ה' תמיד בה, כמו שכתוב: 'עיני ה' אלוהיך בה מראשית השנה ועד אחרית השנה', וחס וחלילה נעיז ונגיד שכאן לא טוב לנו.
אנחנו צריכים לעמוד בניסיון כמו שעמד אברהם אבינו עליו השלום והצליח בדרכיו היות והייתה לו אמונה חזקה בקב"ה, כך אנחנו צריכים שנאמין באמונה שלימה, ואותה הדרך שהיינו הולכים בה בחו"ל שהיינו עובדים את ה' בכל כוחנו, כך גם כאן, וכל זה עושה לנו הקב"ה רק לניסיון, ואם נעמוד בניסיון בוודאי נצליח ויהיה לנו כל טוב.