'הקל קול יעקב והידיים ידי עשו' - יש לומר דווקא שהיה לו לומר בקצרה: קול יעקב וידי עשו, ותו לא מידי. ואפשר לומר שמשכתוב בכפל הלשון: 'והידיים ידי עשו' - דרשו חז"ל: 'בזמן שהקול - קול יעקב, אין הידיים - ידי עשו', עין שם. ושיעור הפסוק כך הוא: בזמן ש'קול יעקב' - אז 'והידיים'; זאת אומרת, שגם הידיים יהיו ליעקב, ויעקב הוא השליט בעולם, ומילת 'והידיים' חוזרת ליעקב. ...
ואולם עדיין אנחנו צריכים למודעי, איזה קול שהוא מסוגל לדבר הזה? לזה אמר בכפל: 'הקול קול יעקב'. ומזה למדנו, שהעיקר בהבל פיהם של תינוקות של בית רבן, כמו שמובא במדרש רבה, עיין שם. ולזה תמצא 'הקֹל קול' - אחד מלא, בו', ואחד חסר, לומר שאין העיקר בקול החמור, דהיינו בקול אותם החכמים המצויינים בהלכה, אלא בקול הקל, דהיינו בהבל תינוקות של בית רבן, ובנזכר.
ומן האמור אתה מוצא טוב טעם למה שכתוב: 'אל תגעו במשיחי ולנביאי אל תרעו' - ודרשו במסכת שבת דף קי"ט עמוד ב': 'הללו תינוקות של בית רבן'. ורצו לומר: אל תגעו בהם לבטלם מלימודם, שהרי: 'לא חרבה ירושלים, ונמסרה ביד עשו, אלא בשביל שביטלו בה תינוקות של בית רבן, שנאמר: 'שפוך על עולל בחוץ'. מה טעם 'שפוך'? - משום שעולל בחוץ' - ולא בבית מדרשו', עיין שם.
וכמו כן אין המלכות חוזרת ליעקב, ויבוא משיח צדקנו, אלא בהבל פיהם של תינוקות של בית רבן, ובנזכר לעיל, ולכן הם נקראים משיחים, מפני שהם גורמים למלך המשיח לבוא.