מעשה בעשיר אחד, קמצן ורע עין, שלא היה רוצה לרחם על עניים. עמד בבית הכנסת ואמר לקהל אתם תשמעו ממני - כל מה שאנחנו מתפללים, שישלח לנו גואל - עבר קציר וכלה קיץ ואנחנו לא נושענו. וזאת העצה למהר הגאולה, למנוע צדקה מעניים, ואז הם צועקים לפני ה׳ מרוב עוניים ומרודם, והקב״ה שומע צעקתם ותפילתם, מפני שתפילת העני, יותר מקובלת ורצויה לפני ה׳, כמו שנאמר בזוהר הקדוש על פסוק 'תפילה לעני כי יעטוף'.
והקהל שמעו אל דברי העשיר הזד, בחשבם כי עצה טובה היא, ולא ידעו שכוונתו לרעה מקמצנות. ונשארו העניים ברעב ובצמא, ונגזר על העיר ההוא, בר מינן, מגפה בעבור עוון זה, וזה שנאמר 'אם ענה תענה אותו', אדרבא, 'וחרה אפי'. ...והקב״ה אומר עתה אקום לנקום מהאיש הרע הזה, אדרבא הוא מונע גאולה, כמו שנאמר 'ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה'.