חכם ניסים חיים משה מזרחי


החכם היומי על לוח השנה:
< חשון ה'תשפ"ה November 2024 >
אבגדהוש
     ל/1א/2
ב/3ג/4ד/5ה/6ו/7ז/8ח/9
ט/10י/11יא/12יב/13יג/14יד/15טו/16
טז/17יז/18יח/19יט/20כ/21כא/22כב/23
כג/24כד/25כה/26כו/27כז/28כח/29כט/30
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא'
מתיר להאכיל השוטה נבלה כדי שיתרפא וישמור חוקי הא-לוהים.
ראובן הוחזק להיות מכת הכסילים משתטה ומשתגע מזמן לזמן ונוהג בו השטות כמה ימים וחוזר ומשתפה שיפוי גמור כאילו לא נשתטה כלל. אך בימי וסת השיטות מתלבש בו רוח רעה עד שיוצא מן הכלל ומניחין אותו בכבלי ברזל בידיו ורגליו חדר בחדר בדלתיים ובריח,
ובא שמעון ואמר: שתיקון חולי זה - שלא יחזור לחולי זה לעולם הוא שיאכילהו תרנגולת נבלה שמתה בידי שמים, ואמר שכן ראה בעיניו, שכן אירע לאדם אחד בעירו ונתרפא על ידי זה. וכן העידו נשים מבנות ישראל שהם גם כן ראו כמה בני אדם שנשתטו ונתרפאו על ידי אכילה זו.
ועל זה נסתפק השואל אם זה החולי נקרא חולי שיש בו סכנה לכדי שנאכילהו איסור נבלה בידיים, או אין בו סכנה מיקרי, שהרי עינינו הרואות שאינו מת מחולי זה, דווקא חוזר ומשתפה הוא - ואסור, שלא אמרו: בכל מתרפאין אלא בחולי שיש בו סכנה.
עוד נסתפק השואל, שאף אם תבוא לומר שהוא חולי שיש בו סכנה, מכל מקום, כיוון שתרופה זו אינה מדרך הטבע כדרך כל התרופות שעושים הרופאים, אלא בדרך סגולה היא, אם אסור או מותר? ...
וודאי שמותר להאכילו לשוטה זה - רפואה זו של נבלה, ומוטב שנעבור על לאו זה של 'לא תאכלו כל נבלה' ולהאכילו בידיים, כדי שיתרפא וישמור אחר כך את חוקי הא-להים ואת תורותיו.
חכם ניסים חיים משה מזרחי , אדמת קדש, חלק א', יורה דעה סימן ו, דף כ"ו עמ' א'-דף כ"ז עמ' א', דפוס בנימין משה רושי, קושטא, תק"ב (1742) מתוך 'החכם היומי'
הצהרת נגישות