מלמד, ששמחת כולם בנס, בשיר ושבחה, היתה עושה גאולה.
לו עשינו כולנו כזאת, ששמחנו בנס שעשה לנו ה' בשנת תש"ח, שהצילנו מיד מרעים, והיינו מזמרים ומשבחים ומשוררים לקב"ה על זאת, כי אז בוודאי הייתה הגאולה נגמרת, ואפילו שאין בידינו מעשים טובים שבזכותם ננצל ונגאל, היה ה' עושה לנו הגאולה בהלוואה, על סמך המעשים שנעשה אחר כך.
חכם מרדכי עטיה , מחסה ועוז, עמ' מג', דפוס הרב הרשקוביץ, ירושלים, תשט"ו (1955) מתוך 'החכם היומי'