מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא'
מפרש אופן נתינת המאכל לרעב, שלא יבוש לאכול.
'הלא פרוס לרעב לחמך' - ואגב הודיעו אופן נתינת מאכל לרעב - שלא תיתן לו פת שלימה, שאשר יאכל ממנה ניכר ובוש, אבל אשר תיתן לו יהיה פרוס לחתיכות חתיכות, כי בזה לא יבוש לאכול.
וגם לראותו הביאו לפניו פרוסות - יאמר כי הם מה שנותרו לבעל הבית ממאכלו, ולא חסר ממאכלו ומאכל בני ביתו כלום. כי כל שיחשוב העני שהדבר הביאו לפניו, קל וקטון בעיני בעל הבית תתמעט בושתו ויאכל בלא בושה. ומכל מקום, אתה לא תיתן לו מהמותר והנבזה בעיניך, אבל מלחמך אשר תאכל תיתן לו, אכן תערים להסיר בושתו, בפרוס לפניו כמו שאמרנו.
חכם רפאל בירדוגו , רב פנינים, מאמר ה': דרוש למעלת הצדקה, עמ' קל"ז, הוצ' חכם שלום משאש, קזבלנקה, תש"ל (1969). מתוך 'החכם היומי'
