'באורח צדקה אהלך בתוך נתיבות משפט. להנחיל אוהביי יש ואוצרותיהם אמלא.' -
לכאורה נראה שאין בהם באלה שמח כתובים קשר שייכות זה בזה כלל, ואולם הוא הדבר אשר דברנו, שזה שהצדקה מצלת את האדם מדינה של גיהנם וזוכה לחיי העולם הבא, היינו דווקא בצדקה שעושה מממונו הבא לו ביושר ובתמים, ולא בממון של גזל ועושק. וכן כל היעודים שנאמרו במצוות כגון מה שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה: שאין האדם מעני מן הצדקה, ואדרבה מלא ממון - חסר, וכן אמרו: גדולה צדקה שמעשרת את בעליה, כל זה היינו דווקא שנזהר מגזל ועושה צדקה מעמלו, מממון הבא לו ביושר ובתמים.
וכעת, זה שאמר שלמה המלך עליו השלום: 'באורח צדקה אהלך' - שאני עושה מצוות הצדקה, ועוד, אני נזהר שזה הממון שאני עושה בו מצוות הצדקה הוא 'בתוך נתיבות משפט' - שבא אלי בדרכי יושר באמת ומשפט, ולא מגזל ועושק. ובוודאי שעל צדקה כזאת אין ספק שתזכה לחיי העולם הבא, ויקויים בך 'להנחיל אוהבי יש' - לש"י עולמות, ואף גם זאת: 'ואוצרותיהם אמלא' - שתזכה גם בעולם הזה.