מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל'
מלמד הגם שעוברים על התורה, הרי הם חברים בכל המצוות.
כמה גדולה מעלת השלום, שאפילו אם חס ושלום יעבור על כל התורה, ואפילו אם יעבדו עבודה זרה, אין השטן יכול ליגע בהם, והם יושבים לבטח. ...
מפני שכשהם באחדות בלב אחד ונפש אחת, והרי הם חברים בכל המצוות, שכל אחד יש לו חלק במצוות שעושה חברו, שהרי הם גוף אחד ונפש אחת ונחשב כאילו חלק אחד מהגוף שלו קיים אותם, ואותן המצוות שעושים הצדיקים מגינות עליו שהרי הוא כאילו עשאן הוא בעצמו.
ולפי זה אכן נודע מה שדייק הכתוב: בסדר 'בחוקותי', שאמר: שכדי שיהיה להם עונש על מה שעוברים על התורה, צריך שימאסו באחרים העושים, ושישנאו את החכמים, כמו שאמר לעיל, לפי שאם אינם שונאים אותם, והם באחדות בלב אחד, הרי הם 'חברים' בכל המצוות שעושים, שכיוון שהם באחדות - הרי הם כגוף אחד, והרי הוא כאילו חלק אחד מהגוף שלהם, קיים אותן המצוות ואותן המצוות מגינות על כל אחד מהם. ...
אלא שמכל מקום, דבר פשוט, שכל זה אינו אלא לפי שעה, שבוודאי כל אחד ואחד, יש לו חיוב לעשות כל המצוות הוא בעצמו, ואם לא קיימם גם הוא עצמו, אף על פי שכל ישראל חברים הם, והם גוף אחד, וכל אחד יש לו חלק במצוות חברו אם יהיה שלום ביניהם, מכל מקום, זה אינו אלא להגן עליו לפי שעה. אבל הוא ענוש ייענש בעולם הבא, על מה שלא קיימם הוא בעצמו, שכל אחד ואחד מצווה לקיימם הוא בעצמו.
חכם רפאל משה בולה, חיי עולם, למעלת השלום, דף פ"ח עמ' א'-דף פ"ט עמ' א', הוצאת מקור חיים, ירושלים, תשל"ח (1978) מתוך 'החכם היומי'