'מעולם לא זזה שכינה מכותל מערבי' - שעל-ידי קיבוץ ישראל בעיר הקודש ירושלים, מתרבה אור השכינה השרויה שם, לפי שכל אחד מישראל, נמצא אתו עמו ניצוץ אחד מאור השכינה, ולפי מדרגת כל אחד ואחד, כן יהיה גודל וריבוי הניצוץ שלו. ומסיבת שכל דבר חושק לחזור להתדבק בשרשו בכח המושך, נמשכים אותם הניצוצות ונדבקים בעצמות אור השכינה השרויה בכותל מערבי.
אמור מעתה: לסיבה זו חביבים בתי כנסיות ובתי מדרשות שבירושלים לפני המקום יותר מזולתם - לפי שבהם השראת שכינה נמצאת תמיד, שכל בו עשרה - שכינה שורה. ולהיותם כפלטין המלך עצמו, אין ספק שתתרבה בהם השראת שכינה ביתר שאת משאר בתי כנסיות ובתי מדרשות, שבכל מקום, ועל ידי כך נגדלת ומתרבה השכינה שבכותל מערבי, כי נמשכים אליה אותם ההארות הנחצבות מאור שפעה בבתי כנסיות ובתי מדרשות הקרובים וסמוכים אליה בירושלים עצמה, ונאחזים ונדבקים והיו לאחדים לאור גדול ועצום, ועל זה אנחנו מתפללים תמיד המחזיר שכינתו לציון.
הדור אתם ראו שבח ויקר קדושת בתי כנסיות ובתי מדרשות, הנבנים פה 'עיר עז לנו' ירושתו, שעל ידם יורד אור שכינתו בשפע רב, ושורה בכותל מערבי, ואז נגדלת ומתרבה, הבחינה השרויה בו תמיד, וזהו התחלת הגאולה. ומי באחינו ירא ה' וחושבי שמו, ישתדל באונו והונו להעמיד קיום בית מדרש אחד בעיר הקדש, תיבנה ותיכונן במהרה בימינו, דהיינו שישתדל להמציא חיזוק לתלמידי חכמים שיושבים כאן, לקבוע תלמוד תורה ותפילה, וכמו שנאמר על דברי התנא באבות: והעמידו תלמידים הרבה' – שפירושו: לשון קיום, כנודע במדרש שמואל שם, וכן עיקר השראת השכינה בלימוד התורה הקדושה, ובפרט תורת האמת, שעושה נחת רוח להקדוש ברוך הוא ומייחד הדודים.