מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא'
מלמד תקנת העניים, שגובם מהשחיטה כל השנה ומחלקם בחגים.
הראשונים, מזמן היותם במדינת צנעא, ראו כי בהגיע המועדים לא ימצאו העניים מחייה לנפשותם. וזה ממה שאסור להעלים עין כשאר ימות השנה כל שכן בחגים שחייבים לשמח אביוניהם, כנודע. ודי להם מה שסבלו דוחק וחרפת רעת כל השנה.
לכן תיקנו שהזבחים הנשחטים בבית המטבחיים הציבורי, כל העורות והחלבים שלהם, יגבה אותם גזבר הממונה, ומוכרם יום יום ומשמר הדמים אצלו, ובהגיע חג הסוכות מחשבים בית הדין עם הגזבר, הסכום המקובץ מראש חודש ניסן עד סוף אלול. ומחלקים אותו לעניים לחג הסוכות, ומה שיתקבץ אחרי כן מתחילת תשרי עד סוף אדר, מחלקים אותו לחג הפסח. וכן על זה הסדר שנה שנה. ואין מוציאים מקופה זו לשום צורך.
חכם עמרם קורח, סערת תימן, עמ' קי"ג, הוצאת המחבר מוסד הרב קוק ומשרד החינוך, ירושלים, תשי"ד (1954) מתוך 'החכם היומי'
