אספרה שמך, לאחי בתוך קהל אהללך, זכרתי ימים מקדם, שעוד הייתי טלה, אור נוגה, בעיר המהוללה איזמיר, יגן עליה א-לוהים, משני צנתרות הזהב הרבנים המובהקים יוסף ומשה אשכנזי, זיכרונם לברכה, ושם נמצאו והיו בחג הפסח, וגילו מצפוני ליבם להיות הוגים בשבח ההלל של יציאת מצרים כל אותה הלילה לאנשי מעשה. ולא איחרו לעשות הדבר ונתקבצו בבית וועד לחכמים. ...
ומשם והלאה זיכני השם יתברך, לעמוד על עומדי בכל שנה ושנה, הוא הלילה הזה לה' להשתבח בתהילת שבח הקדוש הזה.