שער הצאן עמך וצאן מרעיתך, הר הבית והחל מעון קודשך, אשר זה כמה מאות שנים שעירים ירקדו שמה באו גויים בנחלתך, קומה פתחהו ויבוא גוי צדיק עדת סגולתך. עד מתי ה' תשכון באהלך, אישה זונה וחללה, שפחה כי תירש גבירתה מה שאין כפה יכולה, בעל הבית בחוץ מציץ מן החרכים דורש אין לה. ואם עונינו ענו בנו, למענך עשה ולא למענינו, קומה ה' בעזך ופקדת נווך, ציון היא בית חיינו, ראה ה' והביטה כי לא נשאר בלתי אם גוויתנו. שלח נא ביד תשלח המלאך הגואל, משיח לישראל, ארגוונא ילבש ורביד הזהב על צווארו, בזרועו יקבץ טלאים כרועה עדרו, והבית בהיבנותו נכון יהיה כאשר היתה באמנה, כוהנים בעבודתם ולווים בדוכנם היושבים ראשונה. שמה זבחת זבחי צדק סדר המערכה, בזמירות נריע לו והיתה לה' המלוכה, כעת יאמר שישי ושמחי בת ציון גילה אחר גילה, שבחי ירושלים את ה' כי בנה ה' ה' ציון ושערייך תהילה.